חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

אלו דגים מותר לקנות בחו"ל?

תשובה:

בתורה אמנם כתובים שני תנאים להיתר אכילת הדג – כל שיש לו סנפיר וקשקשת, אך מקובל אצל חכמים שכל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר והוא טהור. לכן, הזיהוי המקובל הוא שיהיו לו קשקשים. די בקשקשים בודדים כדי שיהיה טהור (ומעיקר הדין אפילו היה לו קשקש אחד טהור). קשקש המתיר הוא דווקא כזה שניתן לקילוף מבלי שעור הדג נפצע. אם יש סחוס שכדי לתלשו צריך לקרוע גם את הרקמה של בשר הדג, אין הוא נחשב כקשקש. ישנם דגים המשירים את קשקשיהם מייד עם הוצאתם מהמים. דגים  כאלה כשרים לאכילה. קניית דג כזה ללא הכשר צריכה להיות רק לאחר שנוכחים לדעת שבתוך המים יש לדג זה קשקשים. דג צעיר מזן שידוע שיש לו קשקשים, אלא שעדיין לא צמחו לו הקשקשים, מותר לאוכלו (לפירוט בעניין זה, עיינו בפרק "דגים"). כמו כן, כידוע, דג אינו טעון שחיטה ומליחה, אלא מייד לאחר שמת מותר לבשלו, לצלותו וכדומה. לפיכך, ניתן לרכוש דגים בעלי קשקשים, שאינם מעובדים או מבושלים, ולהכינם לאכילה. לאחר קניית הדג ראוי  לבדקו גם מבפנים וגם מבחוץ, אם אין עליו טפילים שונים. דרך ניקוי טובה היא לשפשף את עור הדג בסקוטש מבפנים ומבחוץ (בעניין זה עיינו עוד עמ' 302). בעבר היה מקובל לאכול סרדינים ודג מלוח גם מתוצרת גויים, מתוך הנחה שהם דגים טהורים ודרך העיבוד שלהם אינה נחשבת כבישולי גויים. גם כיום ניתן לסמוך על כשרותם באירופה ובמזרח, גם ללא סימן הכשר.

נתחי דג סלמון ניתן לרכוש גם ללא קשקשים, כי הוא מזוהה בשמו ובצבעו. 

(לגבי חימום, בישול, צליה טיגון אכילת דגים  במסעדה במלון - ראה כאן שאלה אחרת)

פוסק: הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל

ספר: ואכלת - ושבעת

מקור: פרק יג עמוד 243

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: חוץ לארץ

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה