חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

מה הם פרטי דיני ערלה?

תשובה:

הלכות ערלה הן מרובות, ואין ספר זה מיועד לפורטן. המעוניין יעיין בספרות העוסקת במצוות התלויות בארץ.[1] בדברים שלהלן נעסוק בהלכות שהן משמעותיות לצרכן הקונה פירות או לקוטף מפירות האילן.

אמרה התורה: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא יט,כג-כה). מכאן שפירות האילן (להבדיל מפרי האדמה) אסורים באכילה בשלוש השנים הראשונות לאחר נטיעת האילן, ובשנה הרביעית הם קדושים בקדושת נטע רבעי. מדין תורה, בשנה הרביעית צריך לאכול את הפירות בירושלים, כמו מעשר שני, וחז"ל למדו שניתן גם לפדותם כמו מעשר שני. באין בית המקדש בנוי, אנו מחללים את הפירות על מטבע שווה פרוטה ומוציאים אותם לחולין, ואז הם מותרים באכילה ככל פרי.

באלו תנאים חל איסור ערלה?
מיני הפירות שבהם חל איסור ערלה - רק פרי האילן חייב בערלה, ולא פרי האדמה. ההגדרה המקובלת מהו פרי האילן ומהו פרי האדמה, היא שפירות האדמה הם צמחים חד שנתיים או שמתקיימים שנתיים שלוש, ואילו פירות האילן הם צמחים רב שנתיים, המתקיימים לשנים רבות. הגדרה זו מספיקה בדרך כלל, ורוב הפירות המוכרים לנו מוגדרים על פיה באופן ברור כפירות האילן או כפירות האדמה, וממילא אנו יכולים לדעת אם חל עליהם איסור ערלה או לא, וכך גם לגבי הלכות נוספות, כגון אם מברכים על הפרי בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. אולם יש מעט צמחים, בעיקר כאלה שיובאו לארץ ממקומות אחרים בעולם, שהגדרתם היא מסופקת, כגון: פפאיה, פסיפלורה, פיטאיה ועוד. מחד גיסא, צמחים אלה מתקיימים יותר משלוש שנים. מאידך גיסא, אין הם כשאר העצים מבחינת מהירות תנובתם, משך חייהם, מבנה הגזע והענפים שלהם וצורת גידולם. הפוסקים נחלקים לגבי צמחים כאלה, אם הם נחשבים לעץ ופריים אסור מדין ערלה, או שדינם כפרי האדמה וממילא אין בהם כלל איסור ערלה. חלק מהפוסקים מקילים להחשיב כל צמח המניב פרי בשנה הראשונה לזריעתו[2] כפרי האדמה ולא כפרי האילן, אפילו אם הוא יתקיים מספר שנים. בהתאם לכך הם פוטרים חלק ניכר מהגידולים הנ"ל מאיסור ערלה.[3] פוסקים אחרים הציעו מדדים נוספים לאבחנה זו, כגון: האם הגזע מתחלף משנה לשנה או רק הענפים, האם גזעו של הצמח הוא חלול או לא, האם הצמח מניב רק בתוך השנים הראשונות לגידולו ועוד.[4]
מקום הגידול - דין ערלה חל גם על פירות הגדלים בארץ וגם על פירות הגדלים בחו"ל, בין בפירות שגדלו אצל יהודים ובין בפירות שגדלו אצל נכרים.[5]

ישנו הבדל אחד בין פרי שגדל בחו"ל לבין פרי שגדל בארץ. בארץ ישראל ספק ערלה אסור, ובחו"ל מותר. על כן, פירות המיובאים מחו"ל ויש לנו ספק אם הם ערלה, מותר לאכלם, לעומת פירות שגדלו בארץ (גם של גויים) והם ספק ערלה, שאסור לאכלם.[6] דוגמאות: א. מעדנים המכילים מחית אוכמניות המיובאת מחו''ל מותרים באכילה, אף שישנו אחוז גבוה של ערלה בפרי זה, שכן ספק ערלה בחו"ל מותר. ב. אדם הנמצא בחו"ל וקונה פירות, אפילו בסמיכות למטע שיש בו עצי ערלה, אינו צריך לחשוש שמא הם ערלה, אפילו אם אפשר לברר זאת בקלות. ג. מיני פירות שיש לגביהם מחלוקת, כגון הדוגמאות לעיל, אם הם מיובאים מחו"ל הרי הם מותרים באכילה גם למחמירים.

עץ הגדל בעציץ (אפילו אינו נקוב) חייב בערלה, וכן גם אם גדל בבית.[7]

תכלית הנטיעה - עצים שנטעו אותם שלא על מנת לאכול את פירותיהם, כגון שנטעו אותם לצורך גדר או לצורך נוי או לצורך שימוש בעץ שלהם, ומאופן גידולם ניכר שאינם נטועים לאכילה אלא לצרכים אלה, לא חל על פירותיהם איסור ערלה.

עצים הצומחים מאליהם באופן שפירותיהם ראויים לשימוש לאדם, הרי הם חייבים בערלה. אם העץ גדל במקום המפריע לרבים ועתיד להיעקר, או שגדל במקום מרוחק מן היישוב ואינו עושה פירות בכמות שמשתלם לטפל בהם ולהביאם ליישוב, הרי הוא פטור מערלה.[8]

מניין שנות הערלה

מניין שנות הערלה אינו נעשה בספירת שלוש שנים מיום ליום, אלא עץ שניטע בתוך השנה, כל עוד נותרו 44 יום עד לראש השנה (דהיינו שניטע לפני ט"ז באב), הרי מונים לו גם את השנה הנוכחית כשנה למניין שנות הערלה.[9] השנה הראשונה נמנית אף שנשאר ממנה זמן קצר, והשנים הבאות נמנות שלמות, מראש השנה לראש השנה. לדוגמא: אם נטעו עץ בא' באב תשס"ט, הרי שלוש שנות הערלה שלו הן: תשס"ט, תש"ע, תשע"א, ובראש השנה תשע"ב הסתיימו שנות הערלה. לעומת זאת, עץ שניטע בא' באלול תשס"ט, אין מחשיבים לו את שנת תשס"ט, אלא את השנים תש"ע, תשע"א, תשע"ב, ולפיכך שנות הערלה שלו ימלאו רק בראש השנה תשע"ג.

גם לאחר שהגיע ראש השנה והסתיימו שנות הערלה, עדיין הפירות החונטים בין ראש השנה לט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה שעברה, והם אסורים באיסור ערלה. ולפיכך רק הפירות שיחנטו לאחר ט"ו בשבט מותרים באכילה (והם פירות נטע רבעי, כדלהלן). למעשה, אין כמעט משמעות לדין האחרון, כי כמעט ואין פירות החונטים בין ראש השנה לט"ו בשבט (חוץ מפרי השסק החונט בכמה גלי חנטה וחלקם לפני ט"ו בשבט; חנטת פרי זה יוצרת ספקות בהלכה גם בתחומים אחרים של מצוות התלויות בארץ התלויים בחשבון השנים).[10]

עצים ושתילים שהועברו ממקום למקום וניטעו מחדש, יש לשאול רב אם צריך למנות להם מחדש שנות ערלה. הוא הדין לגבי שתילים הנקנים במשתלה בשקיות. במקרים מסויימים ניתן לחשב לשנות הערלה גם את השנים שהעץ היה במשתלה. לשם כך חשוב להתייעץ עם רב קודם לקנייה ולהעברת השתיל כדי לעשות זאת בדרך הנכונה שתחסוך לשותל את הצורך למנות מחדש את שנות הערלה. 

חלקי הצמח האסורים משום ערלה ודינם

איסור ערלה חל על הפרי וכל חלקיו, כולל קליפתו (גם הקליפה העליונה הקשה, כמו באגוזים וכדומה), אך לא על העלים והענפים.[11] לפיכך מותר ליהנות מן העץ עצמו, ורק פירותיו אסורים.

פירות ערלה אסורים באכילה ובהנאה.[12] בגלל חומרת דין הערלה, פרי ערלה שנתערב בפירות מותרים מאותו המין, אינו בטל ברוב או בשישים כמו איסורים אחרים, אלא במאתיים.[13]

רכישת פירות בשוק

אחד החששות הגדולים לגבי כשרותם של פירות האילן בארץ, הוא החשש לאיסור ערלה. עם פיתוחם של זנים חדשים ושיטות גידול חדשות, מצויים סוגים שונים של עצים המניבים כמות מסחרית של פרי כבר בשנה השנייה או השלישית לנטיעתם.[14] מגדלים שאינם מקפידים על שמירת ההלכה עלולים להחדיר כמויות משמעותיות של פרי ערלה לשוק. בחנות שבה ישנה השגחה קבועה, מתפקידו של ה"משגיח" לבדוק את כשרותם של הפירות גם מבחינת הערלה. לכן, בחנות כזו שבה קיימת השגחה אמינה, ניתן לרכוש פירות ללא כל חשש. לעומת זאת, בשוק או בחנות ללא השגחה הבעיה קיימת. גם אם מופיעה חותמת כשרות על הארגזים, המעידה שאין בפירות חשש ערלה, לא תמיד ניתן לסמוך על כך, משום שלעתים נעשה שימוש חוזר באריזות, וייתכן שהחותמת הוחתמה על תוצרת קודמת שהייתה באותה האריזה. ניתן לסמוך על החותמת רק אם היא כוללת תאריך התואם את יום קניית הפירות - במקרה כזה ניתן להניח שהחותמת מעידה על אותם הפירות הנמצאים כעת באריזה .

האם ניתן לסמוך על הרוב? - יש פוסקים הסוברים שבמינים שבהם רוב הפירות הנמצאים בשוק אינם ערלה, ניתן לקנות פירות כאלה ללא חשש, על פי הכלל ההלכתי "כל דפריש מרובא פריש" – אנו מניחים שהפירות שלפנינו פרשו מהרוב והם מותרים.[15] דהיינו, שבאותם סוגי פירות שבהם רוב המטעים במדינה כבר עברו את שנות הערלה, מותר לקנות מן הפירות שבשוק ואין חוששים בהם לספק ערלה.[16] לעומתם, פוסקים אחרים סוברים, שכאשר מדובר בפירות הבאים ממטעים של יהודים, כל עוד יש בסוג פרי מסוים שיעור קטן (אך לא זניח לגמרי) של ערלה, כל הפירות שאינם מושגחים אסורים, ומותר לקנות רק במקום מושגח.[17] מעיקר הדין נראה שניתן לסמוך על הדעות המקילות, שאנו דנים את הפירות בשוק כפירות שפרשו מהרוב, ולכן הם מותרים. מכל מקום עלינו לדעת שלעתים קורה שבחלק מהעונה יש בשוק שיעור גבוה של פירות ערלה מזן מסוים, מקדים או מאחר, ואז לכל הדעות אי אפשר לקנות פירות ממין זה בחנות שאינה מושגחת. אשר על כן, ודאי שעדיף לרכוש פירות רק בחנויות מושגחות. אך מעיקר הדין, כשאין במקום שבו הוא נמצא חנות כזו, ניתן לרכוש פירות גם במקום שאינו מושגח (כמובן, בקנייה כזו יש להפריש תרו"מ – בלי ברכה).

המציאות - מידת השכיחות של ערלה בזנים השונים - בחלק מסוגי הפירות אין כלל חשש ערלה, משום שהם מניבים פרי רק לאחר שלוש שנים, ואותם ניתן בוודאי לרכוש גם במקום שאינו מושגח. בגידולים אחרים יש שכיחות מסוימת של ערלה, ואז הדבר נתון במחלוקת כדלעיל, ויש גידולים בודדים שבהם שיעור הערלה הוא כמחצית ואף יותר, ולפיכך בהם חובה לרכוש רק במקום מושגח. שכיחות גבוהה של ערלה קיימת בעיקר בזנים חדשים, שאלו השנים הראשונות לגידולם בארץ. נתונים עדכניים על שכיחות הערלה בפירות ובזנים השונים ניתן להשיג בחלק מן הרבנויות, וכן במכון לחקר החקלאות על פי התורה. לא ניתן ליצור רשימה קבועה של סוגי פירות שבהם קיים חשש לריבוי פרי ערלה בשוק, שכן דבר זה משתנה מעונה לעונה, כי הנוטעים מחדשים את הנטיעות שלהם בדרכים שונות לפי רמת הביקוש בשוק ולפי פיתוחי הזנים המתחדשים בכל עת. כמו כן לא ניתן לפרסם רשימה קבועה של סוגי העצים המניבים רק אחרי שנות הערלה, כי גם היא משתנה בעקבות פיתוחים חדשים בתחום החקלאות.

רכישת פירות ממינים מסופקים - בעיה מיוחדת קיימת באותם מיני צמחים הנותנים פרי כבר בשנת גידולם הראשונה או השנייה. כפי שהוזכר לעיל, ברבים ממינים אלה קיימת מחלוקת על הגדרתם ההלכתית - האם הם נחשבים לאילנות ויש בהם דין ערלה או לא. מי שנוהג כפוסקים המקילים לגבי פרי מסוים, יכול לרכוש אותו גם ללא השגחה. אולם מי שנוהג כמחמירים באותו פרי, צריך להיזהר במיוחד בפירות אלה, משום שאחוז גבוה מן היבול בהם הוא מן השנים הראשונות, שכן הם מניבים כבר בשנתם הראשונה או השנייה, ומצד שני אין הצמח מתקיים ומניב פרי בכמות מסחרית מעבר למספר מועט של שנים. יתרה מזו, גם אם הוא רוכש את הפירות הללו במקום מושגח, עליו לברר את מדיניותו של הגוף נותן הכשרות - אם הכשרות ניתנת על סמך השגחה שהפירות המסוימים באים ממטע שעבר את שנות הערלה, או בלי השגחה כזו, על סמך הדעות הסוברות שבפרי זה אין נוהגת ערלה כלל.

פירות מיובאים - כאשר מדובר בפירות מיובאים (מצוי בעיקר בפירות מיובשים), אפשר בוודאי לקנות מהם, על פי העיקרון שהבאנו לעיל, שספק ערלה בחו"ל מותר.


[1] כגון: רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרקים ט-י; טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רצד; הארץ ומצוותיה, הרב גולדברג; מצוות הארץ, הרב קלמן כהנא; ארץ ישראל, הרב טיקוצ'ינסקי; ילקוט יוסף הלכות ערלה ועוד.

[2] כמובן, כאשר נוטעים שתיל או ייחור, העץ ממהר יותר להניב פירות, ואין בזה סימן על מהותו.

[3] שו"ת יחוה דעת, הגר"ע יוסף  ד,נב.

[4] עיינו בהרחבה בילקוט יוסף, ערלה, פרק ה, שדן לגבי פירות שונים ומביא את דעות הפוסקים.

[5] שולחן ערוך יו"ד סימן רצד,ח.

[6] שולחן ערוך שם ט-י.

[7]  שולחן ערוך שם,כו.

[8] חזון איש הלכות ערלה א,יט; שם, דיני ערלה סעיפים לג,לד,לו.

[9] 14 יום הם ימי קליטת העץ באדמה, ועוד 30 ימי גידול היכולים להיחשב כשנה מדין 'מקצת השנה ככולה'.

[10] בעצים שניטעו בין ט"ז באב לראש השנה, שבהם מניין שנות הערלה הוא שלוש שנים שלמות ויותר, הפוסקים הספרדים סוברים שהפירות החונטים מייד לאחר ראש השנה מותרים באכילה, ואילו בין הפוסקים האשכנזים יש שהחמירו בכך (עיינו בשולחן ערוך יו"ד סימן רצד,ה ובנושאי הכלים שם; ילקוט יוסף, ערלה פרק ג סעיף ד, ובהערות שם). אך כאמור, כמעט שאין לדין זה משמעות מעשית.

[11] שולחן ערוך שם א-ב.

[12] רמב"ם הלכות מאכלות אסורות י,ט.

[13] שם טו,יד.

[14] אם כי, בוודאי גם בזמן התורה היו סוגי עצים שהניבו כבר בשנים הראשונות לנטיעה, שאם לא כן על מה מדברת התורה כשאומרת "שלוש שנים יהיה לכם ערלים...''?

[15] אמנם לעיל הזכרנו, שערלה אינה בטלה ברוב אלא במאתיים, אך זה כאשר יש לפנינו תערובת של פרי ערלה ודאי המעורב בפירות היתר. כאשר הגיע אלינו פרי שאין ידוע אם הוא ערלה או לא, הולכים אחר הרוב.

[16] חזון איש, יו"ד תערובות לז, יג-יד; יביע אומר ו, כד; עיינו באורך בילקוט יוסף, ערלה, עמ' תקעו ואילך.

[17] במכון לחקר החקלאות על פי התורה פרסמו את דעתו של הרב י"ש אלישיב, שאם ההערכה היא שיש באותה השנה פחות מ-5% פירות ערלה באותו הסוג, אזי ניתן לסמוך על הרוב, ובשיעור של 5% ומעלה יש לחשוש. לפי הכרעה זו הם מפרסמים מדי שנה בהתייעצות עם אגרונום טבלה המפרטת את שכיחות הערלה בזנים השונים. 

פוסק: הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל

ספר: ואכלת - ושבעת

מקור: פרק ט

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: ערלה

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה