חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם יש חובה לכתחילה לבדוק מאכלים מהימצאותם של חרקים וכו'?

תשובה:

חובת הבדיקה והניקוי של המאכלים השונים

 

כשאדם נוטל אוכל לפיו עליו להתבונן במה שאוכל ולוודא שאין מצורף לו דבר איסור. גם מוצרים מעובדים הבאים ממפעל עלולים להיות נגועים, ועל אחת כמה וכמה מוצרים הבאים ישירות מהטבע. כאמור לעיל, מעיקר הדין די לנו אם נתבונן בעינינו ונראה שהמאכל נקי, אך הזהירות בעניין זה היא דבר המתבקש, וכבר אומר הפסוק: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו'' (משלי כא,כג). לשונו – מדיבור אסור, ופיו – ממאכלים אסורים.

באופן כללי, מחלקים את מוצרי המזון לשתי קטגוריות עיקריות: א. מוצרים שהנגיעות בהם נדירה. ב. מוצרים בהם שכיחים החרקים לסוגיהם השונים.

א. מוצרים שבהם הנגיעות נדירה אין צורך לבודקם, אלא די בכך שנראה באופן כללי שאין בהם משהו המעלה חשד. דוגמא: גזר או תפוח אדמה - אין צורך לחשוש שמא יש בהם חרקים, אלא אם כן נמצא בהם נקודת ריקבון, שאותה יש להסיר ולבדוק שאין במקום חרק או זחל; מאכל ארוז כמו שוקולד, אבקת מרק וכדומה - בדרך כלל אינם צריכים בדיקה, אלא אם כן יהיו באריזה קורים ופירורים, אז יש לחשוש לנגיעות והמאכל צריך בדיקה.

ב. מאכלים שבהם מצויים לעיתים חרקים, והנגיעות בהם היא בגדר 'מיעוט המצוי', צריכים בדיקה לפני האכילה. במאכלים אלו קיים הספק שמא הם נגועים, ולכן אי אפשר לאוכלם ללא בדיקה מתאימה. מקובל שנגיעות ברמה של עשרה אחוז ומעלה נחשבת כבר למיעוט המצוי המחייב בדיקה. כיצד מחשבים אחוזים אלו, זוהי שאלה שנידונה הרבה בין פוסקי זמננו ולא הוכרעה בצורה ברורה. לכן, נראה שלפי רמת הנגיעות, גדלה רמת החיוב לבדוק את המאכל. ההגדרה שמופיעה בראשונים לגבי חובת הבדיקה היא בהלכות טריפות, והיא - שסימני טרפה שהם בגדר 'מיעוט המצוי' חייבים לבדוק אחריהם.[1] לדוגמא: תאנים טריות (להבדיל ממיובשות) נגועות הן בגדר מיעוט המצוי בפרי זה. לכן, צריך לחצות כל תאנה לפני אכילתה ולהתבונן ולראות שאין היא נגועה.  

ג. דרגה חמורה יותר היא מאכלים שנגיעותם גדולה, וברור שיש בהם חרקים. באלו אין אפשרות לאוכלם לפני שינקו ויבדקו אותם היטב. הבעיה היא שלא כל מוצר ניתן לבדיקה יסודית, לדוגמא: ראשי כרובית, ברוקולי וכרוב ניצנים כמעט ואינם ניתנים לבדיקה. לכן, אם ברור שהם נגועים אין להם תקנה. אמנם גם אותם ניתן לבשל בנפרד לאחר שיסירו את כל החרקים הנראים לעין, ולסנן את מימיהם דרך בד צפוף לצורך הכנת מרק וכדומה.[2] לאחר הסינון צריך לזרוק את הירק עצמו כי הוא בחזקת נגוע. אם בזמן בישולם, לאחר שסיננו מימיהם, לא נמצא על הבד שסיננו דרכו שום חרק ולא רואים עליהם שום חרק, נראה שיש כאן ספק נגיעות, ומותר להשתמש בירקות אלו לאחר שיימעכו ויתובלו כך שלא ניתן יהיה לזהות שוב שום חרק עליהם. בדרך זו יש לפנינו ספק איסור בריה, וכאמור לעיל ספק בריה – מותר. הדברים האמורים לעיל נכונים במקרה והנגיעות של אותם ירקות וודאית, כגון שראו עליהם יותר משלושה חרקים עוד לפני הבישול. יש עונות כמו החורף בהם הנגיעות נמוכה יותר ויש שטחים שלא היו נגועים ויתכן ותגיע מהם סחורה נקיה. אם בשעת הטיפול בירקות אלו לא נראה עליהם כל חרק והם פולחו ונשטפו היטב, ניתן לבשלם בנפרד ולסנן את מי הבישול על בד לבן. אם לא נראו על הבד חרקים הרי שניתן להניח שהירק היה נקי וניתן לאכלו.    -----

 

 



[1] בבלי, חולין יב, א, רש''י שם ד''ה פסח, חידושי הרמב''ן שם ועוד. 

[2] מותר לעשות כך, כי אין שום תועלת בנוכחות החרקים בירק, טעמם פגום ונפשו של האדם קצה בהם, ועל כן הם אינם אוסרים את כל המאכל בבישול. לעומת זאת, אם הנגיעות של אותו המאכל אינה וודאית, והמעוניין לאוכלו ניסה לבודקו ולא מצא בו חרקים, מותר לבשלו ולאוכלו ובוודאי לטוחנו שאז אפשר להניח שגם אם הייתה שם בריה היא איננה שלימה.

פוסק: הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל

ספר: ואכלת - ושבעת

מקור: פרק י

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: כשרות

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה