חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

כיצד ינהג חולה סוכרת בליל הסדר?

תשובה:

 

א.      בליל פסח יש מצווה מדרבנן לשתות ארבעה כוסות יין. ומאחר שכל היינות ומיצי הענבים מכילים סוכרים רבים, חלק מחולי הסוכרת אינם יכולים לשתות יין רגיל בשיעור הנדרש. לכן עליהם לשתות ארבע כוסות בשיעור מינימלי, וישתו כך:

[א] ימלאו כוסות קטנות המכילות רביעית בדיוק (86 סמ"ק), וישתו רוב רביעית (45 סמ"ק), ואם אין לו כוס בשיעור זה, ייקח כוס קטנה וישתה רק 45 סמ"ק[2].

[ב] יש ממליצים לחולים אלו לצרוך יין יבש או חצי יבש ולמהול אותו במעט מים, ובכך להפחית מכמות הסוכר[3].

[ג] אם חולה הסוכרת אינו יכול לשתות יין כלל מפני השפעת הסוכר בגוף (דבר שיכול להיות כרוך בסכנה), יקיים מצוות שתית ארבע כוסות בליל הסדר במשקה חשוב של אותה מדינה, כגון דיאט קולה[4].

וחולה שהזהירו אותו רופאים מומחים שלא ישתה יין בליל הסדר, כיוון שאם ישתה יהיה בסכנה, והחולה מחמיר על עצמו ושותה – אין לך מצווה הבאה בעברה גדולה מזו. ויש מי שאומר שגם אינו רשאי לברך[5].

ב.      מצוות עשה מן התורה לאכול כזית מצה, וחכמים אמרו לאכול שלוש או ארבע פעמים כזית[6]. לכן חולים אלו ימעטו באכילת קלוריות ופחמימות בתוך הסעודה, כדי שיוכלו לאכול לכתחילה ארבע כזיתים מצה[7]. אמנם אם הוא רגיש מאוד למצות (כגון שאכילת מצות פוגעת לו באיזון הסוכר) צריך שיאכל לפחות כזית מצה ב"מוציא מצה"[8].

ג.       חולה שרגיל להזריק לעצמו זריקות רבות של אינסולין או שמקבל אינסולין דרך משאבה ינהג כרגיל, ואם יצטרך יותר אינסולין – יזריק לעצמו לפי הצורך[9].

ד.      מותר לכולם, לאנשים בריאים ולחולים, למדוד את שיעורי המצות והיין בחג עצמו, שהרי מדידת מצווה מותרת[10], ואפילו לחברו, אך טוב לעשות כן לפני החג כדי למנוע מהומה, וכל שכן שטוב שאנשים חולים ידעו עוד קודם החג כמה בדיוק עליהם לאכול ולשתות.

ה.     חולה סוכרת אינו חייב להחמיר באיסור אכילת קטניות אם הוא צריך לאוכלם[11].



[1].   מתוך נשמת אברהם (אורח חיים סימן תעב ס"ק ב, 3) בתוספת ושינויים (כמו כן הבאנו משם את חשבון הקלוריות המובא לקמן). ויש גם לזכור את דברי השולחן ערוך (אורח חיים תעג, יד) שגם הנשים חייבות בכל המצות הנוהגות באותו לילה ואף על פי שהיא מצווה שהזמן גרמא מכל מקום הן חייבות, שאף הן היו באותו הנס. ולכן כל האמור כאן שייך גם לנשים.

[2].   וזאת כדי לחוש למה שכתב השולחן ערוך (אורח חיים תעב, ט), שיש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות, ועיין שם במשנה ברורה ס"ק לג. ואף שבדרך כלל די ברוב רביעית, ואפילו מכוס גדולה, כמו בקידוש. לעניין ארבע כוסות קיים הידור. שבקידוש השתייה משום הציווי "זכרהו על היין", ועיקר החיוב תלוי ביין, מה שאין כן בארבע כוסות, עיקר המצווה בכוס (שו"ת דברי יציב חלק א' סימן קלה).

[3].   וכדאי למצוא יין שיש בו אחוז קטן מאוד של אלכוהול, שהרי לחלק מחולי הסוכרת יש בעיה גדולה בשתיית אלכוהול, וזה עלול לגרום לבדיקות סוכר מרובות במהלך הסדר, ויצא שכרו בהפסדו. כמו כן יש לדעת שכוסות קטנות מזכוכית שיש שנוהגים לשתות בהן קפה שחור מכילות רביעית ותו לא. וכן ב-100 סמ"ק מיץ ענבים יש פחות מ-70 קלוריות, ולכן השותה רוב רביעית בלבד, היינו 45 סמ"ק, מקבל 32 קלוריות, ובסך הכול ישתה בכל ליל הסדר רק 180 סמ"ק שיש בהם 142 קלוריות. ובנשמת אברהם שם הביא בשם הרב נויבירט שאם לא שתה אף פעם רביעית בבת אחת יסמוך בברכה אחרונה על המסובים האחרים. עיין במשנה ברורה (סימן ריג ס"ק ט).

[4].   מתוך שו"ת דבר חברון (אורח חיים סימן תקיב), וכן כתב הרה"ג ניסים קרליץ (חוט השני, פסח פרק יז ס"ק א). אך שמעתי מהרה"ג אשר וייס שכיום אין חמר מדינה (וראה בקונטרס מנחת אשר פרשת דברים תשע"ה). ובשו"ת אור לציון (חלק ג פרק טו, ה) כתב שבמקרה כזה הוא פטור מארבע כוסות.

      ועיין באינצקלופדיה הלכתית רפואית (חלק ו עמוד 406) בשם הגרש"ז אוירבך (הובאו דבריו בספר ועלהו לא יבול עמוד קעו), חזון עובדיה (חלק א כרך א סוף סימן ד) וספר עשה לך רב (חלק ו סימן לב) שאם שתיית יין מזיקה לחולה ואסור לו לשתות יין בהוראת רופא, יכול לסמוך על שיטות הראשונים שעיקר דין ארבע כוסות נאמר לעורך הסדר, וכל השומעים יוצאים ידי חובתם בשתייתו.

[5].   שו"ת מהר"ם שיק (אורח חיים סימן רס). שהרי איך יאמר 'וציוונו' בדבר שהוא עברה ולא מצווה?! וכן פסק הרה"ג אשר וייס במנחת אשר על הגדה לפסח (סימן יט). ואף על פי שפסק השולחן ערוך (תעב, י) שמי שאינו שותה יין מפני שמזיקו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, פשוט שלא מדובר שיכניס את עצמו לסכנה. ועיין שם במשנה ברורה ס"ק לה שכתב שאם חולה על ידי זה פטור. ומשמע אפילו אם אין בו סכנה. וביאר שם בשער הציון ס"ק נב שאם נעשה חולה על ידי כך אין זו דרך חירות. וחידש הרה"ג אשר וייס (מנחת אשר שם) שמשמע שאין זו מצווה כלל ולא מידת חסידות.

[6].   בברכת 'המוציא', ברכת 'על אכילת מצה', ב'כורך' וב'אפיקומן', ראה שולחן ערוך אורח חיים תעה, א (ומשנה ברורה שם ס"ק ט), ושם תעז, א.

[7].   מאחר שלחולי סוכרת אין רגישות למצות (למרות שיש בהם פחמימות) לכתחילה אין להקל באכילת ארבע כזיתים, אלא אם כן הם סובלים מאוד, ואז ינהגו כמבואר לעיל.

[8].   ובלבד שאין בזה חשש סכנה (דבר שהוא נדיר לחולי סוכרת). הפוסקים נחלקו מהו שיעור כזית: לדעת הספרדים שיעור כזית מצה הוא כעשרים ותשעה גרם, ובשעת הדחק די לו בכתשעה עשר גרם מצה. ולדעת האשכנזים יש סוברים שהוא שיעור של עשרים ושבעה סמ"ק (מצת מכונה רגילה שוקלת בערך שלושים גרם), וכל זה בזמן של כדי אכילת פרס. ועיין במקראי קודש לרב משה הררי (הלכות ליל הסדר פרק ז סעיף יג).

      ויש לדעת שכמות פחמימות במצת מכונה רגילה הוא כ – 30 גרם פחמימות.

[9].   לסוברים שהאיסור בלחיצה על המשאבה הוא רק מדרבנן (עמ' 39), אם ילחץ בשינוי הרי זה שבות דשבות במקום מצווה, שהתירו (שולחן ערוך אורח חיים שז,ה). אמנם צריך עיון לפי הסוברים שבכל לחיצה במכשיר עובר על איסור דאורייתא (והוא הדין אם בעקבות הסדר יצטרך לבדוק את הסוכר בדם יותר פעמים מהרגיל), שכיוון שארבע כוסות ושלושה זיתי מצה הם מדרבנן, ייתכן שלדעתם עדיף שלא לאכול כדי שלא לגרום לאיסור דאורייתא (ועיין מה שכתבנו בהערה 133 בנושא זה). הרב אהרן לנג (ממחברי חוברת 'זכרנו לחיים', סוכרת ויום הכיפורים) השיב לי שגדולי ההוראה (ביניהם הרה"ג עזריאל אוירבך, הרה"ג משה שאול קליין והרה"ג מרדכי רובין) השיבו לו שמכיוון שזו ההתנהגות הרגילה של אדם, מותר להתנהג כרגיל. כלומר, אם יש לו תיאבון – אוכל, כיוון שרוצה לאכול ואפילו שזה כרוך באיסורים. כלומר, שאם יש לו תיאבון לאכול ואוכל מחמת תיאבונו ולא מחמת המצווה – מותר אף שזה כרוך באיסורים (ועיין בהערה שם מה שכתבנו בזה באריכות). אבל אם אין תיאבון ולולי המצווה הוא לא היה אוכל, כגון אפיקומן, שבדרך כלל כבר אין תיאבון כלל, ואוכלים רק לשם מצווה – אז יש להימנע מלאכול. וכן גם אמר הרב עזריאל אוירבך על שתיית מיץ ענבים, כיוון שאינו רגיל לשתות מיץ ענבים, ובמיוחד שיש שקשה להם לשתות, כיוון שהם יודעים כמה פחמימות המיץ מכיל, ונמצא שהוא מתכוון רק לשם מצווה, ולכן יש להימנע מלשתות מיץ ענבים בארבע כוסות. עכ"ל. ונראה שהוא הדין למצוות דאורייתא, אלא שנראה שמצוות דאורייתא כגון כזית מצה יש להתיר לפי שיטת הרמב"ן, שאין למצווה אלא שעתה, וכמבואר בהערה שם. אך יש להוסיף שמי ששילוב של זריקות אצלו אינו מפר את האיזון שלו – יכול לשתות מיץ ענבים ולאכול מצה אף שאין לו תיאבון וייקח את האינסולין בזריקה, לפי שיטה זו. והתקשיתי מה ההבדל בין הרגל אכילה להרגל מצווה, הרי סוף סוף ההרגל של עם ישראל בליל ט"ו בניסן הוא לאכול אפיקומן ולשתות ארבע כוסות, וכי אדם צריך לפרוש לצד ולהימנע ממצוות אלו בכל שנה, אף שכולם נוהגים כן? הרי זו ההתנהגות הרגילה של עם ישראל באותו לילה, בדיוק כמו הרגל אכילה של כל יום. ואמר לי הרה"ג אשר וייס שלכאורה זה תלוי בשאלה של אכילה רגילה הכרוכה באיסורים (עיין שם בהערה). עכ"ל. ועדיין צריך עיון בזה, שכן יש מקום לחלק בזה כפי שנתבאר, וזה שיטת הרז"ה כמבואר בהערה שם, שכן מצוות אינן בכלל אורחות חייו וההתנהגות הטבעית והרגילה של האדם, וראיה לכך, שלא היה מקיים אותם אם לא היה מצווה. אלא מצוות אלו מעשים שניצטוונו לקיימם על ידי ה' יתברך בלבד, ותו לא. ועוד שאין אלו מעשים שעושים בכל יום. ואחר כך ראיתי שבאמת הרה"ג אשר וייס הכריע כשיטת הרז"ה בעניין מצוה (עיין קובץ דרכי הוראה ו סימן ו) אמנם עדיין יש לדון כאשר יתבטל ממצוות אלו לעולם. ולדעת האגרות משה אם יצטרך לבדיקת סוכר ייתכן שיש בזה גם חשש חובל וכמבואר בהערה 193.

[10].  שולחן ערוך (אורח חיים שו, ז). וכפי שכתבנו בעמוד 78.

[11].  כך על פי המבואר במשנה ברורה (סימן תנג ס"ק ז), ונוהגים לייחד כלים מיוחדים (ראה בפסקי תשובות סימן תנג אות ט). וכתב הרב ד"ר מרדכי הלפרין בפרויקט השו"ת של "מכון שלזינגר" – המכון לחקר רפואה עפ"י התורה שזה רק אם הרופא המטפל חושב שיש בזה צורך (ונראה שבנידון דידן גם לדיאטנית יש סמכות לקבוע אם יש בזה צורך, וגם אדם המכיר את גופו).

פוסק: הרב אליקים בנימין ונגר

ספר: סוכרת והלכותיה

מקור: פסח

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: חולה כללי

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה