חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

כיצד מנקים את המאכלים מחרקים?

תשובה:

מה הם דרכי ניקוי המאכלים מהחרקים ?

 

כל מאכל צריך לנקותו בדרך המתאימה לו ולחרקים הרגילים להתביית באותו המאכל. להלן ננסה להצביע על דרכי הניקוי והבדיקה העיקריות בהן צריך לטפל במאכלים השונים:

פירות – זחלי זבוב הפירות מופיעים בדרך כלל עם סימני נגיעות. גם בלעדי הסימנים המובהקים ניתן להבחין בדרך כלל ברכות של הפרי במקום הנגוע. אשר על כן, אם הפירות רכים, או נראים נגועים מאד, מומלץ לחתוך אותם ולהתבונן בתוכם. סימני נגיעות מחייבים בדיקה או הסרת המקום הנגוע והקרוב אליו. ישנם פירות הדורשים בדיקה יומיומית בעת אכילתם, כמו הגויאבה, המשמש והתאנה. לעומתם, בפירות אחרים מציאות הנגיעות נדירה יותר, ועל כן אנו חייבים לבדוק אותם רק אם הם רכים, נוטים לריקבון או שיש בהם סימני נגיעות (סימן של עקיצת הפרי – נקודה כהה ושטח בהיר סביבה).

כדאי לשמור פירות יבשים הנוטים לנגיעות במקרר, ועל ידי כך למנוע את נגיעותם. הוא הדין לגבי קמח וזרעי קטניות. הקור מונע את התפתחות החרקים לסוגיהם השונים.

זרעים – זרעונים למיניהם, כגון: זרעי חיטה, אורז, עדשים וכדומה, צריך לפזרם על משטח בעל צבע כהה, ואם החשש הוא לחרקים כהים יש לפזרו על משטח בהיר, ולהסתכל היטב כדי לשלול מציאות של נגיעות כלשהי. זרעי קטניות, כמו שעועית לבנה חומוס וכדומה, כדאי להשרות למשך כמה שעות במים, ואז ניתן לזהות מול האור גרגרים נגועים. בגרגר הנגוע נזהה כתם כהה של החרק הגדל בתוכו תחת הקליפה. אם נמצאו יותר משלושה גרגרים נגועים באותה אריזה אנו חוששים שישנם עוד גרגרים כאלה, וצריך להתבונן בכל גרעין וגרעין. דרך נוספת לזהות נגיעות - בעת השקעתם במים, הזרעים הנגועים יצופו בהיותם חלולים באופן חלקי. גם במקרה זה, אם קיימת נגיעות באותה האריזה חייבים לבדוק את כל הגרגירים בצורה יסודית יותר.

קמח – לפני השימוש צריך לנפות את הקמח מחשש לנגיעות. גם קמח הנשמר במקרר צריך ניפוי, כי אין בשמירה זו שלילה מוחלטת של נגיעות. הנפה צריכה להיות צפופה (מקובל לקרוא לנפה זו 'נפת משי'). לכתחילה היא תהיה בצפיפות המכונה 60 מש. בניפוי ביתי קמח מלא לא יעבור בנפה כזו ונצטרך להסתפק בנפה פחות צפופה. לכן, השמירה בקירור של קמח זה נחוצה יותר.   

ירקות עלים – כאמור לעיל ירקות אלו נגועים פעמים רבות בחרקים שונים.

בדרך הבדיקה יש להבחין בין ירקות הגדלים בדרך המכונה בציבור "ירקות גוש קטיף" או "ללא חרקים" לבין ירקות 'רגילים'.

בדור האחרון פותחה שיטת גידול מיוחדת בגוש קטיף, אשר בה מגדלים ירקות הרגישים לנגיעות בתוך בתי גידול המכוסים ברשתות מאד צפופות המונעות מחרקים שונים לחדור לתוכן. חממות אלו מפוקחות בצורה יסודית, ובמקרה ומתגלית נגיעות מיד נוקטים בדרכים שונות כדי לחסלה. אמנם בדרך זו יש מקום לחשוש לריבוי ריסוסים על הירקות, והלא 'סכנתא חמירא מאיסורא', אך בעלי מפעל 'חסלט' טוענים שבסך הכל הירקות שלהם פחות מרוססים ויותר בריאים. טענתם מתבססת על כך שברוב הפעמים הרשתות מונעות מהחרקים השונים לחדור לתוך החממה, ואם הם נאלצים לרסס את הגידול, הרי שהם מקפידים לעכב את הקטיף עד לאחר שהרעל יתפרק כראוי, דבר שאינו מוקפד לעיתים אצל המגדלים האחרים. כדי לפקח על הדבר הם מעבירים למעבדה של משרד הבריאות בדיקות מדגמיות של הירקות המרוססים, וירקן שנתפס בהונאה נקנס באופן חמור ביותר עד להוצאתו מרשימת המגדלים שלהם. (מובן שיש מקום לבחון את הדברים בכל מפעל ומפעל העוסק בגידול ללא חרקים). גם בירקות אלו, שגדלים בבתי רשת כמבואר, עלינו לעשות שטיפה יסודית להסרת חרקים שלפעמים מצויים בהם. שיטת גידול זו איננה מונעת הימצאות חרקים במאה אחוז, אך היא מוגדרת כ'מיעוט שאינו מצוי', ועל כן שטיפה יסודית בהתאם להוראות היצרן מספיקה להם ואין צורך לבודקם בדיקה נוספת.    

בירקות העלים הגדלים בשטחים פתוחים יש לעשות שני טיפולים עיקריים:                             

א. לבדוק באותם ירקות פוטנציאליים שאין חרקים המתחפרים בתוך עורקי העלה. בדיקה זו ניתן לעשות אל מול מקור אור. מתבוננים שהעורקים שלמים ואין בהם מנהרות, הנראות היטב אל מול האור. במקרה והירק נגוע במנהרן אין דרך לנקותם, אלא צריך לחתוך עם סכין את העורקים הנגועים.   

ב. לנקות את העלים מחרקים שונים המצויים על העלה משני צידיו. חלק מחרקים אלו דבוק לעלה עם חומר שומני, לכן מוצע להקל על הניקוי על ידי שרייה במי סבון למשך כמה דקות. עיקר הניקוי יהיה בזרם מים על העלה מכל צידיו.

בסוף הטיפול יש להסתכל על כל עלה בנפרד משני צידיו באור מלא כדי לוודא שאין עליו חרקים.

דוגמאות:

חסה – מפרקים את העלים שאותם רוצים לנקות, משרים במים עם מעט סבון ואחר כך שוטפים היטב כל עלה משני צידיו.  

כרוב – הכרוב צומח כשעליו החיצוניים מרווחים יותר והפנימיים צפופים מאד. הניסיון מוכיח שאם עליו החיצוניים אינם נגועים גם עליו הפנימיים נקיים. לעומת זאת, אם הוא נמצא נגוע, חלק מהחרקים מצליח לחדור גם בינות לעלים הצפופים. לכן, את העלים החיצוניים (כחמש שכבות) יש לפרק. כעת ניתן לפעול בשתי דרכים: א. לבדוק עלים אלו לפני שטיפתם ואם לא מגלים בהם נגיעות, יש לשטפם כל עלה בנפרד תחת זרם מים, ואת שאר הכרוב אין צורך לפרק, אלא ניתן להשתמש בו כפי שהוא. ב. להפריד את כל עלי הכרוב ולנקותם כפי שהוסבר לגבי עלי החסה, ולאחר מיכן לבדוק על עלה בנפרד. (ניתן להפרידם גם על ידי חיתוכם לרבעים ואז לפרקם). דרך זו מתאימה באופן כללי לכל ירקות העלים.

ניקוי מסוג זה ישים בהחלט בבית פרטי. במטבח מוסדי בו צריכים לנקות כמה ראשי חסה או כרוב בבת אחת קשה מאד מאד לנקותם בדרכים שפורטו לעיל, ולכן מומלץ מאד להשתמש רק בירקות 'ללא חרקים'.  

העלים הקטנים יותר שבהם בדיקת כל עלה מהווה טרחה מרובה, כמו עלי נענה, בזיליקום וכדומה אף הם מצריכים שריה במי סבון ושטיפה יסודית. אם הם מגודלים בשיטת הגידול ללא חרקים, די בכך. אם הם מגודלים בשטחים פתוחים, צריך לשטוף ולבדוק כל עלה בנפרד. דרך טיפול נוספת היא לחלוט את העלים במים רותחים ולהשתמש במים בלבד לאחר שמסננים אותם על גבי בד צפוף.

בצל ירוק – בבצל ירוק עלולים להימצא חרקים גם בחלקו הפנימי. לכן, בבצל הגדל בשטחים פתוחים יש לחתוך את העלה לאורכו ולשוטפו היטב משני צידיו. האזור המועד יותר לנגיעות הוא בחלק התחתון בו מתחברים העלים לבצל היבש, לכן כדאי להסיר אזור זה או להפרידו ולשוטפו היטב.

הוא הדין לעלי הכרתי (כרישה) – צריך לחצות את הגבעול הבנוי משכבות, ולשטוף היטב כל גלד בנפרד.

גבעולי הסלרי- גם אותם יש לשטוף היטב כל גבעול בנפרד. את העלים יש לנקות כנ''ל לגבי עלי הנענע.  

ארטישוק – ניתן לבשל את הארטישוק כפי שהוא נקטף בשדה, אך בשעת אכילתו צריך לבדוק כל עלה של הפרי. עדיף להפריד את כל העלים לפני הבישול, לשרותם ולשטפם היטב עלה עלה ואז לבשלם. הנגיעות בארטישוק מצויה בעיקר בחלק התחתון של העלה אשר אותו אוכלים. את לב הארטישוק ניתן לנקות ולשטוף חיצונית, לפני הבישול או לאחריו.

עלי סלרי, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה וכדומה – קשה מאד לבדוק עלים אלה. כדי לדעת אם הם נגועים ניתן לנערם היטב מעל גבי משטח לבן. אם הם נגועים, בהכרח חלק מהחרקים יפלו על גבי המשטח. אם לא נמצא שום חרק לאחר הניעור היסודי הנ''ל ניתן לשוטפם היטב ולהשתמש בהם כשם שמשתמשים בירק 'ללא חרקים'. באופן כללי כדאי לקבוע את הנוהל הבא לשימוש בירק זה: אם הם באים משטחים פתוחים מומלץ להשתמש בהם כשהם מצויים בתוך שקית בד צפופה, או לבשלם עם מים לחוד ולסנן את המים לתוך התבשיל דרך בד צפוף. אם לאחר הסינון לא נראו על הבד יותר משני חרקים, ניתן להשתמש בהם. 

אם הם מגידולים 'ללא חרקים' ניתן לשוטפם היטב תחת זרם מים ולהשתמש בהם.  

כרובית וברוקולי – ירקות אלו קשים מאד לניקיון ולבדיקה. מאידך גיסא, הנגיעות בהם מצויה ביותר, בעיקר באביב ובסתיו. אשר על כן, רבים הנמנעים מלאוכלם כשהם באים ישירות מהשדה הפתוח. אם כי, מעיקר הדין ניתן לפרקם ל'פרחים' קטנים ולשרותם במי סבון. לאחר מכן שופכים את המים על בד לבן וצפוף. אם לאחר שריה זו לא נמצאו על הבד יותר משלושה חרקים הרי שניתן להתייחס למצב כאל ספק אם יש בהם חרקים נוספים. כעת יש לשוטפם היטב תחת זרם מים כשהם מפורקים לפרחים קטנים. אחר כך מותר לבשלם ולאוכלם. אם נמצאו בהם יותר משלושה חרקים ניתן רק לבשלם ולהשתמש במימיהם לאחר סינון כמבואר לעיל. (בכל הירקות הנזכרים בסעיף זה, בעונת החורף הנגיעות בדרך כלל נמוכה יותר מאשר באביב ובסתיו. על כן, בחורף יש יותר סיכוי למצוא ירקות כאלה הנקיים מחרקים).  

ירקות מוקפאים - הירקות המוקפאים נלקחים בדרך כלל משטחים פתוחים אך מפוקחים, בהם התוצרת היא בעלת איכות יותר גבוהה. הקטיף שלהם נעשה בעיקר בעונת החורף בה הנגיעות נמוכה יותר. בתהליך הכנתם הם עוברים שטיפה בזרמים חזקים. כל אלו יוצרים מצב שהנגיעות בהם נמוכה יותר מאשר בירקות הרגילים מאותו הסוג המגיעים מהשטח הפתוח. אם כי, בבדיקות שנעשו נמצאה גם בהם בחלק מהמקרים נגיעות משמעותית. השאלה היא האם היא מגיעה לגדר 'מיעוט המצוי' או לא. בשאלה זו רבו הדעות, ובוודאי המציאות משתנה מעת לעת וממפעל למפעל.

נראה שלמעשה יש לנהוג על פי הדין בדרך הבאה: יש לבשל ירק זה בנפרד, ולבדוק את מימיו שאין בהם חרקים. אם לא נמצא בהם לאחר הסינון על בד לבן וצפוף יותר משני חרקים, אפשר להניח שספק אם יש בו חרקים, ועל כן מותר לאוכלו אפילו בפני עצמו, ובוודאי שמותר להשתמש בו לבישול עם דברים נוספים, כגון להכין ממנו פשטידה וכדומה. אם נמצאו בו יותר משני חרקים, הרי שלא ניתן להשתמש באריזה זו מחשש שיש בה חרקים נוספים. המהדרים נמנעים מלהשתמש בירקות אלו מחשש לנגיעותם.

תות שדה – פרי זה גדל בדרך כלל בשטחים פתוחים, או במנהרות פלסטיק בלתי מפוקחות מבחינת חדירת חרקים לתוכן. עיקר הנגיעות שלו מצויה בנקודת החיבור לצמח. לכן, כדאי לחתוך עם סכין את החלק העליון של התות במקום חיבורו לעוקץ, ואחר כך לשטוף היטב את הפירות. מובן שמקומות שיש בהם ריקבון מועדים להימצאות חרקים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסק: הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל

ספר: ואכלת - ושבעת

מקור: פרק י

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: כשרות

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה