חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

כיצד יש לנהוג לגבי עירוב חצרות בחוץ לארץ?

תשובה:

א. איסור הטלטול בבית משותף

1. חז"ל אסרו לטלטל מבית לבית, או מבית לחצר אפילו אם החצר מוקפת ונחשבת לרשות היחיד, כיוון שהבעלות הנפרדת שיש לכל בית והבעלות המשותפת על החצר הופכת את הדבר למעין טלטול מרשות היחיד לרשות הרבים. חז"ל עצמם התירו את הטלטול אם יערבו את החצר, כלומר יגבו פת מכל בית ובית, ויתנוהו באחד הבתים. על ידי כך רואים כאילו כולם דרים בבית זה. בארץ נהוג בדרך כלל שמקיפים את היישובים בצורת-הפתח ("עירוב"), ובכך הופכים את היישוב כולו לחצר גדולה. "עירוב החצרות" נעשה על ידי הרבנויות, המועצות הדתיות, או גבאי בתי כנסת, והפת המשותפת מונחת במקום מרכזי בישוב (כגון, בבית כנסת).

2. בחוץ לארץ בדרך כלל אין העיר מוקפת, והטלטול ברחובות או מן הבית לרחוב אסור מדין טלטול ברשות הרבים או בכרמלית. ממילא אין מניחים עירוב חצרות כללי לכל העיר. לכן אסור הטלטול אפילו מתוך הדירה לחדר המדרגות, למסדרון או למבואה שבבית דירות. כמו כן אסור לטלטל ממקומות אלו לדירה, ומדירה לדירה.

3. איסור זה חל רק אם בבנין גרות יותר ממשפחה אחת של יהודים שומרי מצוות. כאשר רק משפחה אחת שומרת מצוות, והשאר הם גויים, או להבדיל, יהודים שאינם שומרי מצוות, מותר לבני אותה משפחה לטלטל מדירתם לשאר חלקי הבנין.

4. דינים אלו חלים גם על המתאכסנים בבית מלון, אלא אם כן מתקיים אחד מהתנאים הבאים, שאז מותר לטלטל בתוך בית המלון:

א. כל דיירי בית המלון אוכלים בחדר אוכל אחד, או שארוחותיהם מסופקות להם ממטבח אחד בבית המלון. אולם די באורח אחד הסועד את סעודתו משל עצמו בחדרו כדי להזקיק עירוב חצרות.

ב. בעל בית המלון הוא יהודי שומר מצוות, והוא עצמו מתגורר בבית המלון.

ב. שיעור העירוב

1. מעיקר הדין היה צורך לאסוף פת בשיעור כגרוגרת מכל דירה ולהניח את כל פתי הלחם בדירה אחת. אולם הקלו חכמים והורו שאחד יכול לזכות מפתו לכל שאר הדיירים על ידי שליח.

2. שיעור הפת הוא כגרוגרת (45-20 גרם, דהיינו 45 - לכתחילה, 20 - בדיעבד) לכל דירה. ואם יש שם 18 דירות של שומרי מצוות או יותר, אין צריכים יותר מ18- גרוגרות (800-360 גרם).

3. צריך שתהיה הפת ראויה לאכילה, ומאידך גיסא עירוב חצרות אחד טוב לכל שבתות השנה והחגים החלים בה. על כן מומלץ להניח מצות כעירוב. אלו יהיו טובות גם לפסח וגם לשאר החגים והשבתות, וגם יחזיקו מעמד במשך כל השנה.

ג. שכירת רשות

1. כשיש צורך בהנחת עירוב (שתי דירות של שומרי מצוות ומעלה), הרי כל דירה בבנין שלא השתתפה בעירוב פוגמת באפשרות השימוש בעירוב. ממשפחות שאינן שומרות מצוות ומבעלי הדירות שאינם יהודים יש צורך לשכור רשות בדירותיהם.

2. שכירת רשות יכולה להיעשות על ידי מתן חפץ (תמונה, עציץ וכדו') לבעל הדירה על מנת שיניחהו בביתו. לכתחילה ראוי לשכור את המקום מבעל הדירה בכסף, ובשעת הדחק די בשאילת רשות.

3. שליח ששכר דירה בבנין שכבר הניחו בו עירוב. יצטרף לשאר הדיירים בכך שיוסיף מצה לחבילה שכבר הונחה.

4. בבית מלון זכותם של הכל להשתמש בשטחים המשותפים (מסדרונות, מבואה וכדו'), ועל כן נחשב כבר הדבר לשכירת רשות. אולם יש לשלם קודם לשבת לפחות משהו על החשבון.

ד. סדר הנחת העירוב

1. אחד מהדיירים לוקח בערב שבת חבילת מצות (800-350 גרם) בידו, מברך "אקב"ו על מצות עירוב", ומזכה חבילה זו לכל שאר הדיירים באמצעות אדם אחר, שאינו מבני משפחתו הסמוכים על שולחנו. על הזוכה להגביה את החבילה טפח. לאחר מכן מניחים את החבילה באחת הדירות, במקום שאין חשש שהיא תיאכל או תילקח.

2. יש לזכור: עירוב זה מתיר טלטול רק בתוך בנין הדירות (ואם מצורפת לו חצר מוקפת מחיצה - גם בחצר) ולא מחוצה לו, אלא אם כן העיר כולה מוקפת במחיצות (או בצורת הפתח) והניחו עירוב חצירות עבור כל העיר.

ה. במחנה נוער

1. הנחת עירוב במחנה יש בו משום אקט חינוכי, שראוי שייעשה על ידי החניכים ובהדרכת השליח.

2. יש צורך להניח עירוב חצרות רק אם אין כל תושבי המחנה אוכלים בחדר אוכל אחד, או שאין האוכל מסופק להם ממטבח מרכזי אחד.

3. מחנה נחשב לרשות היחיד אם יש מסביבו מחיצה שגובהה 10 טפחים (כ80- ס"מ), ואין בה פירצה גדולה מ10- אמות (4.80 מ'). בגדר תייל יש לשים לב שבין חוט לחוט לא יהיה רווח העולה על 3 טפחים (כ25- ס"מ).

4. כאשר יש פירצה העולה על המידה הנ"ל אפשר לסותמה בחביות, בעצים או על ידי החניית רכב בפירצה.

5. כשאין מחיצה כנ"ל אפשר להקיף את המחנה ב"צורת הפתח". לצורך זה תוקעים מוטות בקרקע (שלא ינועו ברוח) מסביב למחנה, כל אחד מהם גובהו כמטר מעל פני הקרקע, ומותחים חוט מעל המוטות (ולא מצידם). הצורה המתקבלת היא מחנה המוקף פתחים פתחים. כל מוט נחשב למזוזה, והחוט נחשב למשקוף. יש להקפיד שהחוט יהיה מתוח, ובשום מקום לא יהיה גובהו מהקרקע פחות מ10- טפחים.

6. החוט יכול לעבור גם מעל המוט בלא שיגע בו, אולם בתנאי שהוא יעבור בדיוק מעל ראש המוט, ולא מצידיו. אפשר אפוא להעזר בחוטי חשמל וטלפון, אם תוקעים בדיוק מתחתיהם מוטות. מכיוון שקשה לדייק שהחוטים יעברו בדיוק מעל לראש המוטות, עדיף להשתמש במקרה זה בחביות במקום במוטות.

7. אם נקרע חוט "העירוב" בשבת, מותר לבקש מנכרי לקשור את קצות החוט. וכשאין נכרי, מותר לקשור את הקצוות בקשר אחד בלבד (עניבה).

8. כשאי אפשר לתקן את "העירוב", מוטב שלא להכריז ברבים שאסור לטלטל. אבל יודיע על כך רק לחניכים יראי שמים שיודע בהם שלא יטלטלו.

 

פוסק: הרב שלמה מן ההר - ייעוץ הלכתי

ספר: צידה לדרך - מהדורת תשס"א, מכון צומת

מקור: פרק לד

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: שבת

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה