האם מותר לשחק בסביבון "על כסף אמיתי" –(לא מדובר בבסביבון המנגן או המדליק אור על ידי מנגנון חשמלי וסוללה) כלומר, האם מותר לשחק משחק הימורים בסביבון? לכאורה, הלכה זו תהיה תלויה במה שנחלקו ה'שולחן ערוך' והרמ"א בדין ה"מחשק בקוביא".

המשנה (סנהדרין כד, ב) מחדשת שהמשחק בקוביא פסול לעדות. בסופה מסביר ר' יהודה שפסול המשחק בקוביא הוא רק כאשר אין לו אומנות אחרת, אבל אם יש לו אומנות אחרת אינו נפסל.

בגמרא מובאת מחלוקת רמי בר חמא ורב ששת בטעם הפסול של 'משחק בקוביא'. לדעת רמי בר חמא ההלכה מיוסדת על כך שזוהי 'אסמכתא', ו"אסמכתא לא קניא". הכוונה היא שמי שמהמר במשחק של קוביות אינו גומר בדעתו להיפרד מהכסף עליו הוא מהמר. בשעת ההימור, האדם בטוח בניצחונו, באופן שכאשר מפסיד, הוא נאלץ להיפרד מממונו נגד רצונו. בשל מצב זה, יש במעשה ההימור חשש של איסור גזל, ומטעם זה ה'משחק בקוביא' נפסל לעדות.

מנגד, רב ששת סובר שהפסול הוא משום שמי ש'משחק בקוביא' אינו עוסק ביישובו של עולם. לפי זה עולה שמי ש'משחק בקוביא' באורח חד-פעמי, ויש לו פרנסה אחרת, אינו נפסל לעדות, ואינו עובר על כל איסור. רק מי שאינו עוסק ביישוב של עולם, ומבלה את ימיו ולילותיו בהימורים, הוא זה שנפסל לעדות.

ב'שולחן ערוך' (חו"מ סימן רז, סעיף יג) נפסק: "וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם, אע"פ שהם בעדים ובשטר: אם יהיה כך או אם תעשה כך, אתן לך מנה, או אקנה לך בית זה, ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך, אע"פ שעשה או שהיה הדבר, לא קנה, שכל האומר: 'אם יהיה אם לא יהיה', לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה". לדעת ה'שולחן ערוך', נראה שיש איסור בכל הימור, שכן יש בדבר משום 'אסמכתא', ויש בכך חשש גזל או 'אבק גזל' (עי' סמ"ע, לד, ס"ק מ).

כך אמנם פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז, סימן ו) בנוגע לקניית כרטיס הגרלה: "מסקנא דדינא שהספרדים ועדות המזרח אסור להם להשתתף בקניית כרטיסי מפעל הפיס, וכל שכן כרטיסי ספורט למיניהם שמשחקים בשבת ומחללים שבת בפרהסיא, ונמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה". לדבריו, לכאורה יש כמו כן לאסור משחק הסביבון במקום שמשחקים על כסף באמת (יש שחלקו בזה; לא נאריך כאן בנקודה זו).

מנגד, הרמ"א כתב לחלק בין אופנים שונים של אסמכתא, וביאר בסוף דבריו: "אבל אם אין בידו לגמרי [כלומר, תוצאת ההימור כלל אינו בידו של המהמר], ולא ביד אחרים, כגון המשחק בקוביא וכיוצא בו, שאינו יודע אם ינצח או לא – ואפילו הכי התנה – ודאי גמר ומקני מספק". לאור דבריו יש מקום להתיר קניית כרטיס הגרלה, וכמו כן להתיר את משחק הסביבון גם על כסף.

אופני היתר

יש מספר אופנים בהם אין חשש איסור של אסמכתא.

הרמ"א מסיים: "אבל כשמעות מוכנין על הדף, מותר לשחוק ואין בו אסמכתא, ודלא כיש חולקין ואוסרין לשחוק בכל ענין". לדבריו, במקום שכל המשתתפים שמים תורמים את כספם מראש לתוך קופה משותפת, באופן שהכסף כבר אינו שייך להם כלל, שוב אין חשש איסור. כך גם במקום שכל הכסף שייך לבעל הבית, ומחולק לנוכחים על ידו, אין חשש איסור בכך.

עוד דרך למחשק בהיתר הוצע על-ידי הרב משה שטרנבוך שליט"א, שכתב שבמקום שמשחקים למען תרומה לצדקה, שוב אין חשש של אסמכתא, שכן כיון שמדובר במצווה בוודאי גומרים המחשקים בדעתם לתת את הכסף בלב שלם (תשובות והנהגות, ח"ד, סימן שיא; עי' ברמ"א, סימן רז, סעיף יט). יש גם המקלים כשמשחקים בסכומים קטנים, שבוודאי אין חשש לקפידה עליהם.

למרות זאת, ראיתי כתוב ב'מנהגי מהרי"ץ הלוי' (מנהגי החנוכה) בשם הרב יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל שבקהילות אשכנז נהגו לשחק דווקא באגוזים ושקדים ובשאר מיני מאכלים, אך לא במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרוויח כסף ולפתח תאווה לממון. ושוב הוסיף שגם באופן שבוודאי אין בדבר חשש הלכתי (כגון שכל הכסף שייך לבעל הבית), מכל מקום כיוון שהדבר דומה בצביונו ל'משחק בקוביא' ראוי להימנע מכך.