כאשר מגביהים את הספר-תורה יש להראותו לקהל כפי שכותב השולחן-ערוך (קלד, ב): "מראה פני כתיבת ספר-תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל אנשים ונשים  לראות הכתב ולכרוע, ולומר: וזאת התורה" ויש להקפיד לומר זאת רק כשרואים את הכתב ולא את 'גב' הספר (משנה-ברורה קלד, סקי"ב. שערי-אפרים שער י, יג. שו"ת בצל-החכמה ה, קלו. שו"ת משנה-הלכות טו, מז. שו"ת רבבות-אפרים ה, רטו) והאר"י היה מסתכל היטב באותיות עד שהיה מכיר לקרותם

בספר-החיים (פאלאג'י ג, ו) כתב שנוהגים להראות באצבע וכן איתא בספר זר-התורה (הלכות קריאת-התורה ב, א) והסמיך זאת על דברי תרגום יונתן בן-עוזיאל על הפסוק "זה אלי ואנוהו" שאומר דהוו מורין באצבעיהון. ויש שנוהגים לאחוז בציצית שבטלית ולנשק נגד הספר-תורה ומובא בילקוט מעם-לועז (דברים כז, כו) שנהגו להצביע בזרת לעבר הכתב ולנשקה.