הרוצה לאכול לחם ואין לו מים לנטילת ידיים, צריך ללכת עד למרחק של מיל (קרוב לק”מ), ואם המים רחוקים יותר ממהלך מיל, יעטוף את ידיו בבגד או כפפות, כדי לחצוץ בין ידיו ללחם, ויברך ‘המוציא’ ויאכל.

ומי שהולך בדרכו, וידוע לו שיש מים במרחק של כמה ק”מ בהמשך דרכו, אם המים קרובים משיעור ארבעה מיל (קרוב ל-4 ק”מ), עליו להמשיך בדרכו, וכשיגיע אל המים יטול ידיו ויאכל. ואם המים נמצאים בצידי דרכו או מאחריו, כל זמן שהם במרחק של פחות ממיל (קרוב לק”מ), ילך למים ויטול ידיו.

ואם המים רחוקים מעבר לנ"ל, והוא רעב – מותר לו לעטוף את ידיו בכפפות או בגד, ולאכול בלא נטילת ידיים. ואם אין לו בגד לעטוף את ידיו, יאכל את הלחם על ידי מזלג או כף, כדי שלא לנגוע בידיו בלחם.^[