סדר ונוסח ההפרשה ללא דברי הסבר

ייקח מעט יותר מאחוז אחד של הפירות ויניחם בצד. על פירות אלה יזלף מעט מים, ויגע בהם כדי שייטמאו.

אם יש בידו כמה מיני פירות טבל, ניתן לתקנם בהפרשה אחת כדלקמן: ייקח מכל מין את ההפרשה, ויניחם ביחד בצד, ובשעת ההפרשה יאמר בכל שלב "כל מין על מינו", כפי שיצוין להלן בסוגריים.

בטבל ודאי, יברך: "ברוך אתה א-דוני אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להפריש תרומות ומעשרות".

תרומה גדולה: "החלק העודף על מאית, הנמצא בצפונם של פירות אלו שהפרשתי, יהיה תרומה גדולה".

מעשר ראשון: "אותה מאית שהפרשתי, ועוד תשע מאיות בצפונם של שאר הפירות, יהיו מעשר ראשון".

תרומת מעשר: "אותה מאית שעשיתי אותה מעשר ראשון, תהיה תרומת מעשר".

בשנות מעשר שני (א-ב, ד-ה לשמיטה):

מעשר שני: "ומעשר שני יהיה בדרומם של שאר הפירות".

במעשר שני ודאי, יברך: "ברוך אתה א-דוני אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו על פדיון מעשר שני". 

פדיון המעשר השני (בין בוודאי ובין בספק): "מעשר שני זה, הוא וחומשו, יהיו מחוללים על פרוטה ורבע, במטבע המיוחדת לי בקרן המעשרות שבה אני מנוי / במטבע שייחדתי לצורך חילול מעשר שני".

בשנות מעשר עני (ג,ו לשמיטה):

מעשר עני: "ומעשר עני יהיה בדרומם של שאר הפירות".

אם מסופק אם הפירות מחויבים במעשר שני או במעשר עני, יאמר:

''אם פירות אלו משנת מעשר שני, הרי שמעשר שני יהיה בדרומם של שאר הפירות. מעשר שני זה, הוא וחומשו, יהיו מחוללים על פרוטה ורבע במטבע המיוחדת לי בקרן המעשרות שבה אני מנוי / במטבע שייחדתי לצורך חילול מעשר שני. ואם הפירות הם משנת מעשר עני, הרי שמעשר עני יהיה בדרומם של שאר הפירות".

בזאת תם תיקון האוכל שהיה טבל וכעת הוא ראוי לאכילה.

הצעה לנוסח חליפי

הנוסח שהובא לעיל הוא הנוסח שהתקבל בדורות האחרונים, והוא הנוסח המודפס (בשינויים קלים) ברוב הסידורים. אולם יש לדעת שאין זה נוסח מחייב, אלא זו אפשרות בלבד.[1] להלן נציע נוסח אחר, המוסיף מעט "טירחה" בהפרדת הפירות, אך יתרונו בכך שהוא מפשט את התהליך ומקל מאוד על הבנתו:

(לפני ההפרשה מרטיבים את הידים, כדי לטמא את הפירות המיועדים לתרומה ותרומת מעשר.)

בטבל ודאי מברכים: "ברוך אתה א-דוני אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להפריש תרומות ומעשרות".

תרומה גדולה: מפרידים מן הפירות חתיכה קטנה, בגודל כלשהו, ואומרים: "הרי זו תרומה גדולה".

מעשר ראשון ותרומת מעשר: מפרידים חתיכה נוספת, בגודל מאית (או מעט יותר) מן הפירות שנשארו, ואומרים: "המאית שנמצאת בצפון החלק הזה, ועוד תשע מאיות בצפון שאר הפירות, הרי הם מעשר ראשון. מאית זו, הרי היא עכשיו תרומת מעשר" (כדי שיהיה ברור לו מה הוא מפריש ומה הוא קובע, נכון להצביע על כל חלק בשעה שקובע אותו כמעשר או כתרומת מעשר).

מעשר שני: "ומעשר שני, הרי הוא בצד הדרומי של שאר הפירות".

מעשר עני: "ואם צריך מעשר עני, יהא מעשר עני בצד הדרומי של שאר הפירות".

בטבל ודאי, בשנת מעשר שני, מברכים: "ברוך אתה א-דוני אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו על פדיון מעשר שני".

ואומרים (בין בספק ובין בודאי): "מעשר שני זה, הוא וחומשו, יהיו מחוללים על פרוטה ורבע במטבע המיוחדת לי בקרן שבה אני מנוי / במטבע שייחדתי לצורך חילול מעשר שני".