תוצרת של גויים - עצם העובדה שהפירות גדלו בקרקעו של נכרי, אינה פוטרת אותם מתרו"מ, מכיוון שקרקע של גוי בארץ ישראל עדיין יש בה קדושת ארץ ישראל. אולם אם הנכרי גם קטף את הפירות וגמר את מלאכתם, הם פטורים, משום שהשלב הקובע לחיוב תרו"מ היה בבעלות של גוי.[1] לכן, תוצרת המגיעה משטחים של גויים ונארזה על ידם, בין שגדלה בארץ ובין שיובאה מחו"ל, אין צורך להפריש ממנה תרו"מ. הוא הדין לתוצרת חקלאית הנרכשת מגויים בדוכנים בצדי הדרך, שהיא פטורה מתרו"מ, אלא שצריך לברר במקרה זה שאכן תוצרת זו גודלה ונארזה על ידי גויים, ואין מדובר בתוצרת שגודלה על ידי יהודים והגויים רק מוכרים אותה. לעומת זאת, אם גדלו הפירות בידי הגוי, ויהודי קנה את היבול וארז אותו לקראת המכירה, נתחייבו הפירות בתרו"מ.

ישנם עוד מקרי ביניים רבים של ייצור משותף של גויים ויהודים, כגון: פירות של יהודי שנמכרו לגוי ונארזו על ידו, שטחים המעובדים במשותף על ידי יהודים וגויים וכדומה. במקרים כאלה יש לשאול רב כיצד לנהוג, או להפריש ללא ברכה. פירות של יהודים שעובדים בגידולם גם פועלים שאינם יהודים עדיין חייבים בהפרשת תרו''מ.