האליה רבה (קלה, ב) וערוך השולחן קלה, ו) סברו, שמכיוון שיש חובה על הציבור להשלים את התורה כל שנה וכפי שכתב תרומת הדשן (סי' כג), אין זה משנה אם פספסו פרשה אחת, שניים או עשר, בכל מקרה  כאשר יהיה ספר תורה – צריך לקרוא את כל הפרשיות שפספסו.

 הגר"א (שם) חלק ופסק, שניתן להשלים רק את הפרשה האחרונה ולא יותר מכך. המגן אברהם (שם) שמכיוון שבמצב רגיל מקסימום הפרשות שאפשר לקרוא הוא שתיים (למשל פרשת ויקהל – פקודי), גם כאשר פספסו מספר פרשות – אין להשלים ולקרוא יותר מכך.